פוקאצ'ה שהיא בעצם תירוץ לשתות שמן זית

תשמעו, אני חייב להגיד את זה – אם אתם עדיין קונים את שמן הזית שלכם לפי המבצע בסופר, אנחנו צריכים לדבר.

לפני שבוע קיבלתי בקבוק שמן זית מחבר שיש לו מסיק משפחתי. לא נוזל צהוב ושקוף, אלא משהו ירוק עמוק, סמיך, כזה שעושה עקיצה קטנה בגרון וגורם לך להבין שכל מה שחשבת על שמן זית היה טעות. ברגע שפתחתי את הפקק, ידעתי שאני לא הולך "לבשל" איתו. אני הולך לתת לו במה.

אז הכנתי פוקאצ'ה. לא כזו מהירה של חמש דקות, אלא כזו שדורשת סבלנות, אצבעות מלאות בשמן וריח שמשגע את השכנים.

למה דווקא המתכון הזה? ולמה דווקא פוקאצ'ה ולמה עם שמן זית

כי אין פה קיצורי דרך. הבצק הזה דביק, הוא מעצבן בהתחלה, והוא דורש שתלטפו אותו (כן, ליטרלי) בשמן זית איכותי. הסוד הוא ב"גומות". השלב הזה שבו אתם דוחפים את האצבעות פנימה ויוצרים שלוליות קטנות של זהב נוזלי.

תכלס מה צריך?

• קמח: חצי קילו קמח לחם (אל תתפשרו על פחות).

• מים: 400 מ"ל (כן, הבצק יהיה רטוב מאוד, אל תיבהלו).

• שמרים: כף אחת יבשים.

• מלח: כף שטוחה (ועוד קצת מאלדון מלמעלה, לקרנץ').

• והכי חשוב: חצי כוס מהשמן זית הכי טוב שיש לכם בבית (ממליץ אליעד מאתר המדף). אל תתקמצנו.
  

איך עושים את הקסם?

1. הערבוב: מערבבים הכל בקערה. זה ייראה לכם כמו עיסה דביקה ולא קשורה לחיים. זה בסדר. מכסים ונותנים לזה לנוח חצי שעה.

2. הקיפולים: במקום ללוש כמו משוגעים, פשוט "מקפלים" את הבצק על עצמו עם ידיים רטובות כל 30 דקות. עושים את זה 3 פעמים. אתם תראו איך הוא הופך מחתיכת דבק לענן רך.

3. האמבטיה: מעבירים לתבנית משומנת היטב (היטב = שלולית). נותנים לזה לתפוח עוד שעה.

4. הקטע המלוכלך: עכשיו החלק הכי כיפי. שופכים עוד שמן זית מלמעלה, ונועצים את האצבעות פנימה עד הסוף. תראו את הבועות שנוצרות – זה האוויר שנכנס בפנים.

5. החום: תנור על הכי חזק שלו (220-230 מעלות). 20 דקות.

השורה התחתונה

כשהוצאתי אותה מהתנור, לא חיכיתי שהיא תתקרר. פשוט קרעתי חתיכה עם הידיים. השילוב הזה של הקראסט הקריספי, המלח הגס והטעם העשבוני של השמן... זהו, אני לא חוזר לקנות לחם בחיים.

טיפ קטן ממני: אם נשאר לכם שמן זית בצלחת אחרי שסיימתם את הפוקאצ'ה, פשוט תנגבו אותו עם חתיכה נוספת. זו מצווה.